אבל... כגודל הציפייה גודל האכזבה. אפילו שלטי הסיילים לא דרבנו אותנו לקנות, מרבית החנויות היו משעממות, צפויות, ונדושות. קחו לדוגמא את הניטים- נו באמת, כמה פעמים אפשר לראות ניטים?! ושלא תבינו לא נכון, אנחנו אוהבות ניטים. מאוד. אפילו יש באמתחתנו כמה פריטים קשוחים משהו, מעוטרים באותן חתיכות מתכת טרנדיות שהשתלטו על העולם לאט לאט.. אבל עכשיו ברצינות, לראות ניטים על גרביים (!!) זה כבר ממש מצחיק. מסתבר שגם לכפות הרגליים שלנו יש דרישה לעקוב אחרי צווי האופנה האחרונים.
בכלל, בארץ יש נטייה לנהור אחרי טרנדים, גם אם לא באמת אוהבים אותם. לפני שנתיים כשהיינו מסתובבות עם גרביון צבעוני, או סתם גרביון עם דוגמא, אנשים הסתכלו עלינו במבטי "אומייגד, מה הבנות האלה חשבו שהן יצאו מהבית?! ולמה הן לא הסתכלו במראה לפני?!" אז לכל אותם האנשים החביבים- הגרביונים השתלטו על העולם {או משהו כזהXD ועכשיו נסו לדמיין צחוק מרושע ברקע...)
בכל מקרה, נחזור לנושא- לא הצלחנו למצוא כלום (חוץ משמלה חמודה ביותר) למרות שכבר באנו מוכנות נפשית לשופינג ואפילו סינג'רנו מישהו שיעזור לנו לסחוב את השקיות (אחים קטנים יכולים להיות כ"כ מועילים לפעמים. כשהם לא עסוקים בתוכניות זדוניות שכוללות להכנס לחדר באמצע שאנחנו מעדכנות פוסט ולכבות לנו את המחשב. אחח, איזה פשוש האח הזה.. )
ועכשיו, לתמונות!
אדוה:
ג'קט: miss nrg. שמלה- חנות קטנה באשדוד. גרביונים- הכל ב-2 שקל. (עלו 15).
לימור:
ווסט פרוותי- זארה. טוניקה- שוק בצלאל. טייץ דמוי עור- איזשהי חנות באלנבי. נעליים-twenty four seven.
עד הפוסט הבא לימור&אדוה.
